הזמן הצהוב: הכל על צהבת תינוקות

צהבת הינה מצב נפוץ, ששומעים עליו בהקשר של תינוקות אחרי לידה – ולעיתים מעורר חשש, אך חשוב לזכור: הוא אינו מוגדר כמצב מסוכן. מקור המילה jaundice הוא בשפה הצרפתית ומשמעותה "צהוב", בהתייחסות למראה הצהבהב של לובן העין ושל עורם של תינוקות רבים בני יומם.

הצהבת השכיחה ביותר נקראת צהבת פיזיולוגית, או בשמות נוספים: "צהבת היילוד", ו"צהבת תינוקות". היא מופיעה ביום השני או השלישי לחיי יילודים בריאים לאחר השלמת הריון מלא. הצהבת נעלמת לרוב בתוך שבוע, ללא טיפול. יצויין כי הצהבת מופיעה אצל תינוקות יונקים, וגם אצל כאלה שמוזנים בתרכובת מזון לתינוקות.

אצל רוב התינוקות מופיעה צהבת בגלל שהכבד ואיברים נוספים לא הבשילו דיים ולכן אינם מסוגלים לטהר את הגוף מחומר הנקרא בילִירוּבּין, שהוא תוצר פירוק של כדוריות דם אדומות. עודף בילירובין בגוף, גורם למראה הצהוב. במקרים נדירים תחול החמרה במצב הצהבת, ואז הוא יוגדר כ"צהבת פתולוגית". במקרה כזה נדרש טיפול למניעת נזק נוירולוגי ארוך טווח.

התגובה המיידית לצהבת, תהיה בדרך כלל מתן תשומת לב מיוחדת לתזונה. תינוקות הניזונים מחלב אם, המראים סימני צהבת, יש להיניק בין 10 ל-12 פעמים ביום, או אחת לשעתיים עד שעתיים וחצי כדי להגדיל את כמות החלב שהם יונקים. בהתאמה, יש להתייחס, כמובן, למספר הבקבוקים שמקבל תינוק הניזון מתמ"ל. המטרה היא להגדיל את כמות תנועות המעיים של התינוק, ולעזור לגופו להיפטר מן הבילירובין בעזרת מערכת העיכול.

אם אתם מבחינים בצבע צהוב בעיני התינוק, פנו לייעוץ עם הצוות הרפואי המטפל בו. עם זאת יש לזכור כי צהבת תינוקות נפוצה מאד. ברוב המקרים, מצב זה הינו תקין, אינו מסוכן וזמני. אין צורך להלחץ – רק להקפיד על מודעות ולשמוע להוראות הרופאים.