גבר מחזיק יד של אישה בחדר לידה

מתלבטת איך ללדת? הנה המדריך המלאי

טבעי או עם אפידורל? בחדר לידה רגיל או מיוחד? בכריעה או בשכיבה? השאלה איך ללדת היא האחרונה שתצטרכי להתמודד איתה במהלך ההריון הזה. הנה כמה דברים לחשוב עליהם

עלה

גבר תומך באישתו בזמן ציר

השאלה איך ללדת היא משמעותית מאוד עבור כל אישה בהריון. זו לא תמיד הבחירה של היולדת, כיצד יסתיים ההריון שלה - לעיתים הנסיבות הן אלה שמכתיבות את המציאות. עם זאת, כל שעובר הזמן, אנו יודעים יותר ויותר עד כמה חשוב שהאישה תיקח חלק פעיל בלידה שלה, תשתתף בקבלת ההחלטות ותיצור לעצמה את הסביבה הנוחה ביותר כדי להביא חיים חדשים לעולם.

הנה פירוט על כל הדרכים ללדת:

לידה טבעית

אנחנו מכירים את הביטוי "לידה טבעית", כמתייחס ללידה שבמהלכה היולדת לא מקבלת משככי כאבים. אך למעשה, עולם הלידה הטבעית הוא גדול מזה, ומתייחס למנעד רחב של בחירות. תנוחת הלידה מקבלת כאן נתח משמעותי. בעוד שעד לשנים האחרונות, היה נהוג כי היולדת שוכבת על הגב, מה שנחשב כנוח יותר לצוות המטפל, כיום מושם דגש גדול יותר על רצונה של היולדת. אפשר ללדת בכריעה, על שש; או אפילו בעמידה. בזקיפות קומה, היולדת מנצלת את כוח הכבידה, וכך ראש העובר לוחץ על צוואר הרחם, מה שמשחרר הורמונים המסדירים את הצירים. בכריעה, זרימת הדם לעובר הופכת ליעילה יותר, ואיתו ירידת העובר. את כל ההחלטות האלה אפשר לקבל יחד עם דולה - מדריכת לידה, שנוכחותה בחדר הלידה נפוצה מאוד במקרים של לידה טבעית. הדולה יכולה גם לסייע בעיסויים, רפלקסולוגיה, שיאצו ודימיון מודרך, שמרגיעים את היולדת בשעה סוערת זו.

רצוי לשתף את המיילדת והרופא בבחירה, ולהעזר בעזרים שונים בחדר הלידה שיכולים לסייע לעבור את הצירים הארוכים: כדור פיזיו, או כסא מיוחד בצורת פרסה שעוזר להגיע לתנוחת הכריעה. בחלק מבתי החולים קיימים גם חדרי לידה טבעית, שבהם יש יותר עזרים: כגון אמבטיה, בה היולדת נעזרת בכוח המרגיע של המים; או חבלים ומוטות המשתלשים מהתקרה והקירות, ובהם אפשר להאחז, מה שמרחיב את בית החזה לקראת הנשימות הארוכות שיגיעו עם הצירים.

גם אם לא בחרת בלידה טבעית מלכתחילה, ורצית לקבל אפידורל - קיים תמיד הסיכוי שלא יהיה מספיק זמן לקבלו או שהוא לא יתחיל לעבוד עד לתחילת הלידה. במקרה זה, ניצב בפנייך אתגר, אבל הוא יכול להיות גם חוויה מספקת, בה את מרגישה ללא מיסוך כל אחת מהתחושות המלוות את הלידה, עד ליציאת התינוק.

זריקה לגב

לידה אפידורלית

במהלך לידה עם אפידורל, החלק התחתון של היולדת משותק בחומר הרדמה, כך שהיא לא מרגישה את הצירים. האפידורל מבטל את הכאב, אך משאיר ליולדת שליטה על הלחיצות - כשמגיעה העת ללחוץ, על היולדת להשמע להוראות המיילדת וללחוץ גם מבלי שהיא חשה בצירי הלחץ.

יש נשים שמחליטות כבר בהריון כי הן ירצו לקבל אפידורל, אחרות מחכות לראות כיצד יתמודדו עם הצירים. ההחלטה, בכל מקרה, היא של האישה בלבד, ועליה לחתום על טופס המאפשר זאת. לאפידורל יש, לצד יתרונותיו, גם סכנות כגון חולשת השרירים אחרי הלידה, או אפילו שיתוק חלקי. עם זאת, זוהי עדיין שיטת האילחוש המקובלת ביותר כיום בלידות, היא נחשבת כבטוחה מאוד ואין שום סכנות לעובר, המוגן בשלייתו במהלך הלידה.

השאלה העיקרית בנוגע לזריקת האפידורל, היא שאלת העיתוי - מתי יש להזריק? הצירים, בדרך כלל, כבר התחילו ומשפיעים על האישה, והצוות צריך להחליט מה העיתוי הנכון ביותר. זריקת אפידורל מוקדמת מדי עלולה לעכב את הלידה; לעומת זאת - לא רוצים להזריק מאוחר מדי, כי לוקח לחומר 45 דקות לעבוד. לפני מתן הזריקה, יש לתת ליולדת ליטר נוזלים בעירוי, מה שלוקח עוד 20 דקות - וגם זאת יש לחשב בזמנים המצטברים. האפידורל, אם כן, אינו מטה של קסם -עד שהוא ניתן, ועד הוא פועל, עובר זמן בו האישה חשה צירים וכאב, ועליה להיות מוכנה לכך.

משהוחלט על קבלת הזריקה, יכנס לחדר הלידה רופא מרדים. היולדת תשכב כשהיא מפנה אליו את גבה, בתנוחה עוברית, עם הברכיים כפופות לכיוון החזה. היות שהזריקה כואבת, ינתן לפני כן אלחוש מקומי. לאחר מכן, תוחדר מחט אל החלק התחתון של עמוד השדרה, ודרכה תוחדר צינורית פלסטיק דקה, ממנהיוזרק בהמשך החומר המרדים, החוסך את מעבר תחושת הכאב מחלק הגוף התחתון אל המוח. לאחר מכן, המרדים יוציא את המחט אך ישאיר את הצינורית, שמחוברת למזרק, באמצעותו אפשר להגדיל את כמות החומר. היולדת מקבלת את המכשיר לידה, כך שהיא שולטת בכמות החומר המרדים שיופעל עליה במהלך הלידה.

מרגע מתן האפידורל לא מתאפשר ליולדת לרדת מהמיטה או להסתובב, ולכן מוחדר לה קטטר להשתנה. צינורית האפידורל תוסר מגבה של היולדת כשעתיים לאחר הלידה, ולוקח עוד זמן עד שחוזרת התחושה בפלג הגוף התחתון.

לידת מכשירים

לידת מכשירים כבר איננה עניין של בחירת היולדת, אלא של התמודדות עם הנסיבות. בין 4 ל-7 אחוז מהלידות נעשות בעזרת מכשירים, אשר מסייעים להוציא את העובר החוצה, כאשר לחיצות היולדת אינן מספיקות.

המכשירים - מלקחיים או ואקום, נכנסים לתמונה באחד מהמקרים הללו:

  • כאשר הלידה מתארכת ואין התקדמות
  • כשיש שינויים במוניטור המעלים חשש כי העובר במצוקה, ויש להוציאו מיד
  • כאשר הלחיצות ישפיעו על בריאות היולדת, כגון אם היא סובלת ממחלת לב קשה
  • כאשר היולדת מותשת ולא מצליחה ללחוץ

אם מתקיימים אחד מהתנאים הללו, והרופא החליט על לידת מכשירים - עליו לבדוק כי ראש העובר נמצא נמוך מספיק בתעלת הלידה, בכדי שהמכשירים יעבדו. אז יוחלט על שימוש באחד משניים - מלקחיים - המונחים לצד ראש העובר ושולפים אותו בעדינות; או מכשיר ואקום, עם כיפה ממתכת או סיליקון שמונחת על גולגולת העובר, מוצמדת אליו בעזרת ואקום ומושכת אותו החוצה. היום נהוג יותר להשתמש במכשיר הואקום.

זה אולי נשמע מפחיד, אך למעשה הכוח המופעל בכל אחת מהשיטות האלה הוא מזערי ביותר, מדובר במשיכה קלה, והיא מתואמת עם הצירים. השפעת המכשירים על התינוק מזערית אף היא - לעיתים מופיעים סימנים קלים על פניהם, אך הם יחלפו תוך יום או יומיים. במקרה של לידת ואקום, תתכן תופעה של בצקת מתחת לעור הקרקפת של התינוק, אך גם היא תעלם עם הזמן.

לידות מכשירים לא תמיד מצליחות, ובמקרים אלו הן הופכות לניתוחים קיסריים. קצת תלאות בדרך החוצה - אבל בסוף, זה קורה.

תינוק אחרי לידה

ניתוח קיסרי

זו כנראה הדרך הכי פחות רצוייה ללדת, אבל לעיתים אין ברירה וכך מסתיים ההריון. יש מקרים בהם היולדת מוכנה מראש לניתוח, עקב תנאים שונים בהריון או בבריאותה, שהביאו לקבלת ההחלטה הזו על ידי הרופא המטפל בה. אם זה המקרה, היא תגיע ביום המיועד לחדר הניתוח. במקרים אחרים, היולדת מתחילה בלידה רגילה, אך מובהלת לניתוח עקב סיבוכים שארעו בדרך

רוב הניתוחים הקיסריים מבוצעים תחת הרדמה אזורית, כמו אפידורל - כאשר היולדת ערה ויכולה לראות ולשמוע אצ התינוק עם לידתו. רק מיעוט מהם יעשו בהרדמה כללית, עקב צרכים רפואיים שדורשים זאת. הרופא המנתח מבצע חתך רוחבי בחלק התחתון של הבטן, ומהאזור נשאבים מי שפיר - והתינוק נשלף החוצה אל אוויר העולם. האם המנותחת יכולה לראות את תינוקה, כמו גם האבא; לרגעים ספורים של התרגשות עצומה, לפני שהניתוח ממשיך בהוצאת השלייה ותפירת הבטן בתפרים נמסים.