הכל על ניתוח קיסרי

נסיבות שונות מובילות לכך שהריון יסתיים בניתוח קיסרי ולא בלידה וגינלית - לעיתים מדובר במצב דחוף, אחרי שכבר התחילה לידה רגילה ומתברר כי צריך לסיימה מיידית; ולעיתים מדובר ב"ניתוח מוזמן" - כאשר עוד במהלך ההריון מוחלט כי כך יגיע התינוק החדש לעולם, והאמא מתייצבת לבית החולים, בידיעה שהיא תשוב ממנו עם תינוק (ורוד ומושלם, אגב - תינוקות מניתוחים קיסריים יוצאים הרבה פחות מקומטים…).

הסיבות השכיחות לניתוח קיסרי

• אגן האם צר מדי ללידה וגינלית
• האם סובלת מרעלת הריון
• העובר סובל ממצוקה עוברית
• העובר מונח ברחם במצג רוחב או מצג עכוז
• לאם שבר קודם באגן
• האם חולה בהרפס או מחלת מין אחרת. שעלולה להדביק את העובר במעברו בתעלת הלידה.
• היפרדות שלייה מדופן הרחם, תופעה המלווה בהתכווצויות ודימום ומחייבת ניתוח דחוף
• שליית פתח - כאשר השליה קרובה לצוואר הרחם או מכסה אותו ומונעת את יציאת העובר
• לידה שאינה מתקדמת בקצב המצופה
• צניחת חבל הטבור במהלך לידה בבית חולים
• ניתוחים קיסריים קודמים של האם
• עובר גדול, שהערכת משקלו מעל 4 קילו
• הריון מרובה עוברים - תאומים או שלישייה. לעיתים יוחלט מראש, בהתייעצות עם הרופא, לסיים הריון זה בניתוח.

כיצד מתבצע הניתוח הקיסרי

רוב הניתוחים הקיסריים מתבצעים תחת הרדמה אזורית, כמו אפידורל - כאשר היולדת ערה ולוקחת חלק פעיל בחווית הלידה. רק מיעוט מהם יעשו בהרדמה כללית, עקב צרכים רפואיים שדורשים זאת. ההרדמה האזורית מתבצעת ע"י דיקור מותני בידי רופא מרדים, ואחריה מוחדר קטטר לשלפוחית השתן. הרופא המנתח מבצע חתך רוחבי בחלק התחתון של הבטן, ומהאזור נשאבים מי שפיר - והתינוק נשלף החוצה אל אוויר העולם. האם המנותחת יכולה לראות את תינוקה, כמו גם האבא; לרגעים ספורים של התרגשות עצומה, לפני שהניתוח ממשיך בהוצאת השלייה ותפירת הבטן בתפרים נמסים.

התאוששות

אחרי הניתוח, האמא נשארת תחת פיקוח רפואי למספר ימים. ההתאוששות מורכבת - קיים בבטן פצע שצריך להחלים ולא להזדהם, והטראומה לגוף איננה פשוטה. ביום השלישי בדרך כלל חוות המנותחות תחושות של כאב וקושי, אבל עד היום הרביעי, המצב משתפר. התינוק כל אותה עת, נמצא בתינוקייה או ליד האמא, לפי בחירתה. עליה למצוא את האיזון בין הצורך לטפל בו, ובין החשיבות העצומה שיש בתקופה הזו, לטיפול בעצמה.

כאן בעצם טמון הייחוד של ניתוח קיסרי, לעומת כל ניתוח אחר. פעולה פולשנית רפואית שכזו, דורשת בדרך כלל מנוחה מרובה - אבל כשיש לך תינוק לטפל בו, אי אפשר לקחת את הזמן שהגוף באמת זקוק לו. השיבה הביתה איננה שלב קל, בדרך כלל - משכב הלידה המוגדר כשישה שבועות, תקף גם כאן, ואפילו ביתר שאת. במשך השבועות שאחרי הניתוח, האם עלולה לסבול מתופעות לוואי כגון כאבי בטן, הגבלת תנועה, דימום מהנרתיק. במידה ויש תופעות כגון: דימום קשה, חום גבוה, דלקות ברחם ובדרכי השתן פני לקבלת טיפול. מבחינה נפשית, נשים אחרי ניתוח עלולות לפגוש תחושות של אכזבה מהדרך בה הסתיים ההריון, ופרידה מרעיון הלידה הטבעית שחלמו עליו. להתמודד עם כל אלה ועם בכי וחיתולים בו זמנית - זה מאתגר ביותר.

עם הכל אפשר להתמודד, אבל חשוב להתכונן לכל תרחיש ולשמור על מודעות גבוהה. אישה אחרי ניתוח זקוקה לתמיכה גדולה מהסביבה, לשותפות פעילה מצד בן/ בת זוג ולמעקב רפואי מהימן. עליה לאזן כל העת בין צרכיה לצרכי התינוק או התינוקת שנולדו - כי אמא כואבת וסובלת, זה לא טוב לאף אחד מהצדדים. עם איזון נכון, תשומת לב לפרטים, וקצב פעילות לא מהיר מדי - הדרך תהיה סלולה עד להחלמה המיוחלת.