article_badge_02_l

HMO בתמ"ל - פריצת דרך מחקרית

לאחר כשני עשורי מחקר פורץ דרך של חברת אבוט, בשורת ההגנה החיסונית-HMO לתינוקות הניזונים מתמ"ל מגיעה לישראל.

עלה

חלב אם הינו התזונה הטובה ביותר לתינוק, המספקת רכיבים נוספים וייחודיים מעבר לרכיבי תזונה, זו הסיבה שלאורך השנים יצרניות תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל) הוסיפו לפורמולות רכיבים שונים כגון נוקלאוטידים, חומצות שומן AA ו-DHA, לוטאין ועוד על מנת להעניק לתינוקות תזונה קרובה ככל הניתן לחלב אם.

שני עשורים של מחקר בהובלת אבוט, יצרנית סימילאק, הובילו לבשורה החדשה בתחום תזונת תינוקות: רכיבי ה-HMO (Human Milk Oligosaccharides) הינם הרכיב השלישי בכמותו הנמצא בחלב אם לאחר לקטוז ושומן (למעט מים). HMO הינן מולקולות מורכבות בעלות תפקוד ביולוגי אימונו מודולטורי ייחודי. הן אינן עוברות פירוק על ידי אנזימים במערכת העיכול ותורמות להתפתחות תקינה של מיקרו-פלורה במעי. אותן ראיות שהצטברו מ-2 עשורים של מחקר מצביעות על כך של-HMO יש תפקיד משמעותי בשפעול מערכת החיסון של תינוקות להפחתת זיהומים. מתוך כ-20 HMO עיקריים, t(2'-fucosyllactose)tt(2'FL)t הינו ה-HMO השכיח ביותר בחלב אם.t(2'FL)t נחקר רבות בשנים האחרונות, ומחקרים חדשים מצביעים על כך שהוא ה-HMO בעל הפעילות הביולוגית הענפה ביותר. עתה, בעקבות פריצת דרך במחקר, מתאפשרת לראשונה הוספת HMO לתמ"ל, וכך מצטמצם הפער בהגנה החיסונית בין חלב אם לתמ"ל.

עד היום, גם במדינות מפותחות היו קיימים פערים בריאותיים משמעותיים בין תינוקות שקיבלו תזונה המבוססת על תמ"ל בהשוואה לתינוקות שקיבלו תזונה המבוססת על חלב אם. כאשר לתינוקות שניזונו מחלב אם היה סיכון מופחת לתחלואה וזיהומים. העלייה בסיכון לזיהומים משמעותית ביותר בשנה הראשונה לחיים, בין השאר בשל מרכיבים חיסוניים חיוניים הקיימים בחלב אם, ביניהם גם רכיבי ה-HMO, המונעים היצמדות (attachment) של פתוגנים לרירית המעי ובכך מפחיתים זיהומים.

קיים פער חיסוני בין תינוק יונק לתינוק הניזון מתמ"ל ללא HMO

גרף המתאר פער חיסוני בין תינוק יונק לתינוק הניזון מתמ"ל ללא HMO

מספר מחקרים חדשניים בדקו לאחרונה את התועלת שבהוספת HMO לתמ"ל, ומצאו כי בתמ"ל המכיל HMO מצטמצם הפער החיסוני של תמ"ל אל מול חלב אם.

תמ"ל עם HMO מפחית הפרשת מדדי דלקת בדומה לתינוקות יונקים

גרף המתאר כי סימילאק עם HMO מפחית זיהומים כללים וזיהומים בדרכי הנשימה באופן משמעותי מול תמ"ל ללא HMO

במחקרם משנת 2016, בדקו Goehring וחוקרים נוספים השפעת הוספת t(2'FL)t לתמ"ל על ביומרקרים של תפקוד חיסוני בקרב תינוקות בריאים הניזונים מתמ"ל בהשוואה לתינוקות שניזונו מחלב אם. המחקר היה מחקר קליני, מבוקר, אקראי, כפול סמיות ובדק נוכחות של 10 ציטוקינים בעלי משמעות קלינית משמעותית. החוקרים מצאו כי בקרב תינוקות שניזונו מתמ"ל המכיל t(2'FL)t הייתה תגובה חיסונית דומה לזו הקיימת בקרב תינוקות יונקים שהתבטאה בוויסות רמות הציטוקינים בדם. במאמר מיולי 2017, פורסמה אנליזת פוסט הוק שבדקה דיווחי הורים על זיהומים ותחלואה נשימתית. המחקר השווה תינוקות שניזונו מתמ"ל עם תוספת HMO ותינוקות שניזונו מתמ"ל ללא HMO (100 תינוקות בכל זרוע; משך המחקר 4 חודשים). ההורים לתינוקות בזרוע התמ"ל עם תוספת HMO דיווחו באופן משמעותי סטטיסטית על 52% פחות זיהומים ו-66% פחות זיהומים נשימתיים (ברונכיטיס, ברונכיוליטיס, ברונכופנאומוניה, פנאומוניה, נזופרנגיטיס וסינוסיטיס), בהשוואה לדיווחי הורים לתינוקות שניזונו מתמ"ל ללא תוספת HMO.

גרף המתאר תמ"ל עם HMO מפחית הפרשת מדדי דלקת בדומה לתינוקות יונקים

לסיכום, עד היום היה קיים פער משמעותי בין תינוקות הניזונים מחלב אם לתינוקות הניזונים מתמ"ל, המתבטא בעיקר בעלייה בסיכון לזיהומים בכלל ותחלואה נשימתית בפרט. ההגנה החיסונית בחלב אם מתבססת בחלקה הגדול על רכיב ה-HMO הקיים בחלב האם, המסייע בהגנה מפני פתוגנים שונים. בזכות פריצת דרך מחקרית מתאפשרת לראשונה הוספת HMO לתמ"ל בדומה לקיים בחלב אם. מחקרים שבדקו תינוקות שניזונו מתמ"ל עם תוספת HMO מסוג t(2'FL)t מצאו כי רמות הציטוקינים הדלקתיים בדם דומה לזו הקיימת בקרב תינוקות הניזונים מחלב אם, עם ירידה משמעותית בסיכון לזיהומים שכיחים וזיהומים נשימתיים, ביחס לתינוקות הניזונים מתמ"ל ללא תוספת HMO. כך, הולך ומצטמצם הפער החיסוני הקיים בין חלב אם לתמ"ל.

References

  1. Stuebe A. Rev Obstet Gynecol 2009;2(4):222-231.
  2. Howie PH et al. BMJ. 1990;300:11-16.
  3. Bode L.Glycobiology.2012;22(9):1147-1162.
  4. Goehring KC et al. J Nutr.2016;146(12):2559-2566.
  5. Marriage BJ et al. J Pediatr Gastroenterol Nutr.2015;61(6):649-658.
  6. Data on file AL06 Abbott Nutrition 2017.
  7. Data on file AL19 Abbott Nutrition 2017.
  8. Jantscher-Krenn E et al. Minerva Pediatr. 2012;64:83-99

הכתבה המקורית פורסמה באתר דוקטורס אונלי